אגבארייה(אסיר) נ' מע"מ חדרה

פסק דין

השופט עודד גרשון [אב"ד]:

1.לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט אביהו גופמן) בת"פ 21468-06-10 מיום 5.5.13.

2.כתב האישום

המערערת הועמדה לדין בפני בית משפט קמא והואשמה בביצוע 8 עבירות על סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן - "החוק") ביחד עם סעיף 67(א) לחוק וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מס ערך מוסף תשל"ו - 1976 (להלן - "התקנות") (ת"פ 21468-06-10).

בכתב האישום נטען כי המערערת עסקה באספקת כוח אדם וככזו הינה "עוסק מורשה" כאמור בסעיף 1 לחוק.

המאשימה טענה כי המערערת לא הגישה 8 דוחות תקופתיים במועד, דוחות שהיו אמורים להיות דוחות אוקטובר 2007 עד דו"ח החודשים ספטמבר - אוקטובר 2008.

3.השתלשלות העניינים

א.ביום 29.12.2010 התייצבה המערערת, יחד עם בא כוחה דאז עו"ד מחאג'נה רסלאן, בפני בית משפט השלום בחדרה והודתה בעובדות כתב האישום שבתיק פלילי 21468-06-10. שמיעת הטיעונים לעונש נדחתה למועד אחר. בשלב מאוחר יותר, התחלף ייצוגה של המערערת והיא יוצגה על ידי עו"ד ג'ורבאן מוחמד.

ב.ביום 25.10.2011 התייצבו המערערת ובא כוחה עו"ד מוחמד ג'ורבאן בפני בית המשפט קמא והסניגור טען כי המערערת מבקשת לחזור בה מהודייתה. נטען כי בעלה של המערערת "אמר לה מה לעשות" וכי לטענתה היא לא היתה מסוגלת לומר לבעלה "לא". בהמשך הדברים ביקש עו"ד ג'ורבאן להתפטר מהייצוג וליתן למערערת ארכה כדי למנות לעצמה סניגור ציבורי מאחר ומצבה הכלכלי קשה מאוד.

בית המשפט קמא שחרר את עו"ד ג'ורבאן מוחמד מן הייצוג ודחה את המשך הטיעון למועד אחר.

ג.ביום 5.4.2012 התייצבו המערערת ובא כוחה דאז עו"ד איאד מסאלחה מטעם הסנגוריה הציבורית בפני בית המשפט קמא והסניגור ביקש להתיר למערערת לחזור בה מהודייתה. הסניגור טען להגנת הכורח. לטענתו, בעת שהמערערת נחקרה היא לא יכולה היתה לומר את האמת. לטענתו, העסקים היו של בעלה של המערערת שהכריח אותה לפתוח את התיקים. בעלה היה אלים ביחסו עימה. הסניגור ביקש להגיש בקשה מנומקת כדי שהמאשימה תוכל להגיב עליה. ואמנם, בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את מועד הדיון למועד אחר כדי לאפשר הגשת בקשה וקבלת תגובה מן המאשימה.

ד.סניגורה דאז של המערערת, עו"ד איאד מסאלחה, הגיש לבית המשפט קמא בקשה מנומקת ומפורטת בכתב שבה עתר להתיר למערערת לחזור בה מהודייתה בהתאם לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (להלן - "החסד"פ").

המשיבה (המאשימה) הגיבה על הבקשה וביקשה לדחותה.

ה.ביום 5.7.2012 נתן בית המשפט קמא את החלטתו בעניין בקשתה של המערערת להתיר לה לחזור בה מהודייתה, ודחה את הבקשה.

בית המשפט קמא ציין כי המערערת טענה בבקשתה כי בעלה התנהג אליה במהלך חייהם המשותפים באלימות אך היא לא הגישה תלונה כנגדו עקב החשש לשלומה. לטענתה, היא נתבקשה לפתוח חשבון בנק על שמה לצורך עסקיו של בעלה וכי התברר לה כי חתמה על מסמכים לפתיחת תיק מע"מ ומס הכנסה. כל בקשותיה לסגור את התיקים שפתחה על שמה נתקלו בסירובו של בעלה ובאיומים מצידו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי המבקשת טענה שרק לאחר פטירת בעלה "היא הרגישה חופשייה" לספר את כל האמת בשל החשש לשלומה.

בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לסעיף 153(א) לחסד"פ וציין כי היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו ינתן בנסיבות חריגות, "בהתקיים פסול בהודייה עקב פגם ברצון החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו".

בענייננו, כתב בית המשפט קמא, המערערת היתה מיוצגת על ידי מספר פרקליטים וכי באף דיון לא הועלתה על ידי מי מהם טענה לגבי לחץ שהופעל עליה על ידי בעלה. "רק לאחר פטירת בעלה, כאשר ברור היה ולא ניתן יהיה לשמוע את עמדתו ועדות מטעמו, בחרה הנאשמת להגיש בקשה לחזור בה מהודייה".

בית המשפט הדגיש כי המערערת היתה מיוצגת על ידי מספר עורכי דין כאשר בחרה להודות בעובדות כתב האישום וכי עשתה כן משיקולים שלה, ומכל מקום זכויותיה לא יקופחו אם בקשתה לחזור בה מהודייתה תדחה. בית המשפט כתב כי -

"בע"פ 21330-09-09 נאמר שאדם בוגר הנותן יד לכך שכלפי שלטונות המס ייראה הוא כבעל העסק כדי לסייע בכך לאדם אחר, המבקש להסתתר מעיני הרשויות, אינו יכול לטעון אחר כך שהינו זכאי להגנה ועליו לתת את הדין על מעשיו".